התערוכה "הושע נא, ירדנית" מציגה סביבות פיסוליות סוראליסטיות משולבות וידאו וחומרים תעשייתיים שנוצרו על ידי פישר בשנה האחרונה לצורך מסע אישי בנהר הירדן. העיסוק בירדן ומשמעותו הסמלית כאתר טבילה משמשים רקע לבחינה של שינוי אישי וקולקטיבי, והפוטנציאל הטרנספורמטיבי של משברים אישיים.
פישר משתמשת בשלל טכניקות – מפיסול קלאסי, ייצור תעשייתי ומניפולציות על חפצים שימושיים, זבל תיירותי וחומרים מאתר הירדן, על מנת ליצור אובייקטים פרפורמטיביים שמעידים על פעולות, אמונות והלכי רוח. בלב העבודות בתערוכה ניכר מתח בין המציאותי לפנטסטי והמיתולוגי.
עוברים צפים בסביבה מימית, עוגני בטון, קרב מגע בין שני סמארטפונים, וממצאים ארכיאולוגים מפוברקים, מבקשים לאתגר את משמעותם של סמלים ומושגים של אהבה, לידה מחדש, וגאולה. תלויי מקום ומונעים מהגיון של יחסיות עם הסביבה, החפצים שמלווים אותה במסעה הופכים את אתרי הירדן והאנשים בתוכם לדמויות מתוך חזיון רוחני ופנימי. פישר מטשטשת ומערבבת את הגבולות בין אמנות למציאות כאשר היא עוטה על עצמה דמות כלה מוכת גורל ומסתננת לקהילת טובלות בירדנית.
האובייקטים, הווידאו ועבודות המיצב מהדהדים את המציאות המרובדת של האזור בין המקומי לתיירותי, עלמות במצוקה לצרכנות (דתית וגופנית), התפיסה המשתנה של גוף ומיניות בעולם טכנולוגי מואץ, אל מול כובד התהפכות הנפשיות ויחסי הכוחות הטבועים בקשרים רומנטיים.

________________________________________________________________________________________________

Deborah descends to the Jordan River. She intermingles and blends into the environment, attempting to infiltrate, integrate, redeem, receive an omen or at least a sign. Deborah’s actions are mischievous. They are impulses of a subservient yet defiant soul, which ultimately receive form and substance. Sculptures and strange accessories accompany her on her journey. These objects carry symbols of faith and divinity, purity and renewal, love and innocence. They don a serious expression and a halo of sanctity, floating and sinking in tepid waters, carried by the flow. They fulfil an internal inversion and create dual meaning, turning the sites of the Jordan and the people within them into figures of a spiritual fantasy.