בין הסדינים, בחלל המטריקסיאלי שלי, מתחוללים בי נדודים אסטרליים. השיוט המוטציוני לעבר יעדים לא ידועים מעניק לי את מתנת ההימלטות מן השבי הפסיכופוליטי של חיי היומיום ושל מחשבת החלום. החדר שלי וכל חפצי נעים עימי לעבר גאולת הקיום נטול המטרה – מישור של שלווה שבו הזולת כבר אינו גיהנומי, הכבלים החברתיים מתרופפים (לרבות אלו הפרוורטיים) והנפש מצטעצעת בעבודת אלילים פרימיטיבית. זהו ממד של הרהור בהזדמנויות שנסתתמו בקירבי. באופן פרדוקסלי, תחום זה מזוהם לחלוטין בתכנים ובצורות של הציוויליזציה שלנו, ועל כן אני מייצר את תמונתו כמבט אינטימי אל בן דמותי המדומיין שמומת או חולם את עירנותו (הלא היא העירנות שלי), וזאת במטרה לפרוץ אל פעולת החיים. הברירה האחרת היא לחיות מידי רגע את פעולת המוות – והאין זה מה שכבר קורה סביבנו כל העת?
In between the sheets, inside my matrixial space, I'm experiencing astral projections. Through this mutative surfing toward unknown destinations, I escape the psychopolitical captivity of the dream and daily day life. My room and all of my belongings are drifting away into the redemption of the purposelessness existence – a calm plane over which other people are not hell anymore, the social restrictions are loosened (including the perverted ones) and the soul is joyfully playing a primitive god-worshiping game. This is a dimension intended for reflecting on my unfulfilled opportunities. paradoxically, this realm is completely infected with the contents and forms of our civilization, and therefore I portray its image as an intimate gaze at my imaginary self that is put to death or rather dreaming of his awakeness (which is my own awakeness), as a means to break into the action of living. The other choice is to live every moment as an action of death – and isn't it what's happening around us all the time?
אוצרות: לארס סרגל // טקסט אוצרותי ועבודות אמנות / אבישי רובין // עוזרת הפקה ואנטיסושיאל מדיה / שינדל מטרמן
