"בקיץ האחרון נפתח המוזיאון לקהל הרחב. לאחר שנים של תכנון, ולאחריהן שנים רבות של בניה בהן עמד המבנה, מסה זוויתית אוריגמית לבנה וכבדה, כאתר בניה שהיה נדמה נצחי. יזמי הפרויקט פרסמו כמה דימויים של הבניין ברשת, מואר לעת ערב באור צהוב כתמתם.

תפוז השמוטי, נוצר לראשונה כמוטציה בפרדס של חקלאי ערבי מיפו. לא הרבה זמן אחרי החלה אותה מוטציה להיות משווקת על ידי מדינת ישראל כמותג לאומי נושא השם 'תפוזי ג'אפה'. ב-7  באוקטובר 1964 נקנה בית המעצר בירושלים מברית המועצות במסגרת עסקת התפוזים. למדינת ישראל הצעירה לא היה כסף לשלם עבור הבניינים הרוסים בארץ ישראל אלא בהון עתק של פירות הדר. 17 שנה קודם לכן, באותו בית מעצר, תחת שליטה בריטית, התאבדו אל מותם בעודם חבוקים, לאחר ניסיון כושל לפיגוע בבריטים, אנשי האצ"ל משה ברזני ומאיר פיינשטיין. הם עשו זאת על ידי פצצה שהגניבו אל בית המעצר בתוך קליפה של תפוז."

בבסיס התערוכה עומדת פעולה תכנונית – זיהוי מרכזי השקיעה בסכימה ההנדסית של המוזיאון בירושלים והנחת תפוזים עליהן. המבנה על מאפייניו הפיזיים, הכלכליים, ביחסיו לסביבה ולקרקע מהווים נקודת יציאה ואיסוף לסיפור שנמשך החוצה לקליפורניה, שדות גולף, אבני חיפוי איטלקיות, אך גם נשאר בפנים ונע אחורה לסיפורם של משה ברזני מאיר פיינשטיין ותפוז השמוטי. תוך שימוש בכלים אדריכליים, ציור ממוחשב, וידאו ותיעוד פעולות במרחב הציבורי או הפתוח העבודה מייצרת הקשרים בין הסימבולי לקונקרטי, היא עוסקת באופן ההתפרסות של כוח במרחב ובחבלה כנקודת פגישה אפשרית בין היסטוריות בירושלים.